שנת יציאה: 1964

סאלח שבתי הוא סרט קולנוע קומי ישראלי בבימויו של אפרים קישון ובכיכובו של חיים טופול.זהו הסרט הישראלי הראשון שהיה מועמד לזכייה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר וגם הראשון שזכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית "סרט הזר הטוב ביותר". מאוחר יותר הופק גם כמחזמר.

רקע

"סאלח שבתי" החל כסדרת מערכונים שכתב אפרים קישון ללהקת הנח"ל בשנות החמישים. על בסיס המערכונים יצר קישון סרט קולנוע בהפקתו של מנחם גולן, בו כיכב חיים טופול, ובתפקידים משניים השתתפו זהרירה חריפאי, גילה אלמגור, אסתר גרינברג, אריק איינשטיין, שייקה לוי, גאולה נוני, שרגא פרידמן ומרדכי ארנון. נערכו 45 ימי צילום, ועלות ההפקה הסתכמה ב-400,000 ל"י. הקרנת הבכורה של הסרט התקיימה ב-2 ביוני 1964, בקולנוע חן בירושלים.

הוא זכה להצלחה קופתית כבירה ומכר 1,184,900 כרטיסים, הישג המציב אותו כסרט השלישי הנצפה ביותר בתולדות ישראל. שמואל אור, מבקר "חרות", כתב כי "למרות ערכו האמנותי הירוד, שבר סאלח שבתי את כל שיאי הקופה… אין ספק: סאלח שבתי יהיה הסרט הישראלי הראשון, שללא כל מענקים וסובסידיות, יכסה את כל הוצאות הייצור שלו ויכניס רווח רב ליצרניו. הוא שווק לחו"ל, הצליח גם בבתי הקולנוע בארצות הברית, זכה בשני פרסי גלובוס הזהב ואף הועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

העלילה מתרחשת בשנות החמישים לאחר הקמת מדינת ישראל, ומראה בצורה סאטירית את שהתרחש באותם זמנים, על קשיי העלייה והקליטה של עדות המזרח ויחסם של ילידי הארץ אליהם, הבירוקרטיה הבלתי אפשרית והפוליטיקה הישראלית הלא נקייה – כל זאת דרך דמותו של סאלח, עולה חדש שהגיע לישראל עם משפחתו ונאלץ להסתגל במהירות להווי החיים הישראלי.

את ההשראה לדמותו של סאלח שאב קישון מעולה חדש, שהוא ומשפחתו התגוררו עמו בצריפון במעברת "שער העלייה" בחיפה, בשנת 1949. יש הרואים בשמו של סאלח כשם סימבולי המרמז בהומור קישוני לביטוי "סליחה שבאתי", כדוגמת הביטוי "סליחה שאני חי" (לאחר מלחמת ששת הימים הוציא קישון ספר הומוריסטי בשם "סליחה שניצחנו").

עלילה

סאלח שבתי הוא עולה שהגיע מאחת מארצות ערב יחד עם משפחתו המורחבת, אשתו ועוד שבעה ילדים (ודמות נוספת של אישה זקנה בלתי מזוהה שהצטרפה אליהם), בשנות ה-50 המוקדמות, מעט לאחר הקמת מדינת ישראל. עם הגיעו לישראל נשלח סאלח למעברה ומתרגל במהירות לחיי המקום ואף מגיע למעמד של מנהיג הקהילה, שנמצאת ליד קיבוץ אידאולוגי. עם התקרבות מועד הבחירות, נציגים ממפלגות שונות מציעים לו הצעות שונות (כמו למשל, שיכון), ומבקשים בתמורה שיפעל כקבלן קולות וידרבן את כל אנשי המעברה להצביע עבורם. אבל סאלח הוא אדם ישר ותמים מטבעו. הוא מתמודד עם הבירוקרטיה הישראלית הצעירה, מנצל את חולשותיה הידועות ולבסוף מנצח אותה וזוכה לדירת שיכון חדשה.

שחקנים

צילום מאחורי הקלעים מן הסרט "סאלח שבתי". מימין לשמאל: אפרים קישון, גאולה נוני וחיים טופול
חיים טופול – סאלח שבתי
אסתר גרינברג – אתרוגה שבתי
שייקה לוי – שמעון שבתי
גאולה נוני – חבובה שבתי
מרדכי ארנון – מרדכי שבתי
גילה אלמגור – בת שבע, עובדת סוציאלית
אריק איינשטיין – זיגי
שרגא פרידמן – נוימן, מזכיר הקיבוץ
זהרירה חריפאי – פרידה, עוזרת מזכיר הקיבוץ
נתן מייזלר – יחזקאל גולדנשטיין, השכן הפולני במעברה
חיים פולני – הנהג השמן שרצה להתחתן עם חבובה
שמואל רודנסקי – פקיד תעסוקה
ראובן שפר – פקיד דיור הנותן לעולים פתק לשיכון
יענקלה בן-סירא – צ'צ'יק, קיבוצניק
יעקב בנאי – קיבוצניק חבר מפלגה
אלברט כהן – עירוני חבר מפלגה
פסח בורשטיין – מר בירנבאום, תורם אמריקאי 1
מייק בורשטיין – מר זוננשיין, תורם אמריקאי 2 (האיש שהיה סופר את 10 מזוודותיו)
יהודה פוקס – מקבל פני התורמים ליער
גדעון זינגר – ד"ר תיאודור קורץ (הבעלים של הכלבה פוצי)
ציפורה פלד – גברת קורץ (הבעלים של הכלבה פוצי)
יהודה רובינשטיין – תושב המעברה עם הקול הדק ומטפחת על הראש
שמואל וולף – תושב המעברה שהיה הולך עם העז שקשור אליו בחבל
חינה רוזובסקה – נציגת אחת המפלגות בבחירות

צילומים

הסרט צולם במצלמת "אריפלקס" של אולפני הרצליה, שהיית מצלמת-קולנוע השימושית היחידה בישראל באותה תקופה, לכן את הסרט צילמו במשך חמישה ימים בשבוע בלבד, כי ביום השישי השתמשו במצלמה כדי לצלם את יומן-החדשות לקולנוע. קטעים מהסרט צולמו בפנימיית הכפר הירוק, השיכון המופיע בסרט צולם בשכונת יד התשעה בהרצליה. לצורך הצילומים, הוקם סט צילום בחורשת אקליפטוסים בהרצליה, בה הוקם שחזור של מעברה הכולל צריפונים ופחונים.